רגע לפני שבת: שיר, סיפור ואגדה

נומה נומה, בן יקיר לי,

סהר ממרום

על העריסה משגיח

ורוקם חלום... (שיר ערש, "עוץ לי גוץ לי")

"ילדה שזוכרת, גדלה להיות אשה שלא שוכחת", אמרה סבתא שלי. לא מפתיע, לכן, שמי שהיתה ילדה שזוכרת את כל מילות השירים שהיא אוהבת לשיר – יש כמה אנשים במדינה שהגיטרה שליוותה אותי צמוד בטיולי התיכון עושה להם סיוטי שינה עד היום - גדלה להיות אשה שלא שוכחת את מילות השירים שהיא אוהבת לשיר; ובעיקר, מכריחה את הילדים והנכדים שלה להקשיב.

בכל ערב, אחרי צחצוח השיניים, סיפור לפני השינה ולעיתים גם סיפור נוסף, מגיע תורו של שיר הערש. המבחר שעמד לרשות ילדיי עומד כיום גם לרשות הנכדים, והם יכולים להחליט איזה שיר הם מבקשים שאשיר להם. "בובה זהבה", "פזמון ליקינטון", "שבע", "שיר ערש" הנפלא של אלתרמן ואפילו "נומי נומי" הפשוט. גם שיר הערש של בת הטוחן מתוך "עוץ לי גוץ לי" נמצא ברשימה, ובכל פעם אני מתאימה את השם לנכד/ה הרלוונטית, ששמה/ו מחליף את המילים "בן יקיר לי" שבשורה הראשונה. בכל פעם שמישהו מהם מתארח אצלנו, השיר שהם בוחרים משיט אותם אל השינה. בימינו, זה לא טריוויאלי: לא מזמן, אחת מהן ביקשה שאשאיר אור במסדרון. הצעתי שאשים לה בובת חרדה מתחת לכרית, כזו שתיטול ממנה את החששות ותאפשר לה שינה מתוקה. היא התבוננה בי במלוא הרחמים שילדה בת שש יכולה לאסוף ואמרה, "סבתא, אני לא מאמינה בזה".

הצטערתי בשבילה.

במקום זה, היא דרשה עוד שיר. התנחמתי בכך.

השבוע, לכבוד פורים, לקחתי את כל החמישייה המשגעת שלי ל"עוץ לי גוץ לי". עקבתי בהנאה אחרי התגובות שלהם לסיפור – הצחוק, המתח, ההנאה מהתפאורה והתלבושות ובעיקר ההשתתפות וההבנה של העברית השלונסקאית של המאה הקודמת. הם לא פספסו כלום, ואני לא פספסתי אף תגובה שלהם. התגובה ששימחה אותי במיוחד היתה כשבת הטוחן התחילה לשיר את שיר הערש, וכל החמישה סובבו אלי את ראשיהם בבת אחת והתבוננו בי בחיוך רחב, של מי שמזהה משהו אהוב שמחבר אותו לזיכרונות נעימים. פרייסלס (למילה הזו, אפילו שלונסקי טרם המציא חלופה בעברית...)

למרות המסכים, למרות הציניות הצעירה, שיר סיפור ואגדה עדיין עושים את העבודה.

אני מוצאת בזה הרבה תקווה.

· בנימה זו על סיפורים ושירים, אני מאד נרגשת לספר שבעוד שבוע בדיוק, ייצא לאור ספר חדש שלי, באנגלית: "סיפור חיינו: סודות ההצלחה של ההומו ספיאנס". בספר, שכתוב כמדע פופולרי ושזור בסיפורים אישיים וצילומים שדודי צילם במסעות שלנו, אני עוסקת בשאלות כגון - מי אנחנו, במה אנחנו דומים ליצורים חיים אחרים, במה שונים – ומה המשמעות של כל זה.

אנחנו מאד מתרגשים!!