רגע לפני שבת: עת רעה היא

בעיצומו של אסון נורא, נכון להתכנס לדממה מתוך ענווה; כמו שנאמר - "והמשכיל בעת ההיא ידום, כי עת רעה היא" (עמוס, ה', יג'); לצערנו, זו אינה תפיסת הכלל, וכבר נשמעים קולות המחפשים הסבר, שלא לומר אשם. בישראל שום דבר לא יכול לקרות בלי שהוא "מסמל משהו", "רק מוכיח ש...", "מצמרר לחשוב על ההקשר ההיסטורי", קשור איכשהו למיסטיקה, למורשת היהודית, לנבואה. למי שמחפש, האסון הכבד הזה כבר סיפק הקשרים סמליים לא מעטים, המתקשרים לל"ג בעומר, לרשב"י, למגיפה של תלמידי רבי עקיבא, וכן הלאה.

סתם תרבות הקומבינות, ההסחה של אג'נדות זרות וההזנחה של חלקי המערכת שהיו אמורים למנוע מלכתחילה טרגדיה נוראה כזו - כל זה לא מספק. אז בבקשה: מי שממש זקוק לסמלים, יוכל למצוא כאלה באותה תוכחה קשה של הנביא עמוס, פרק ה':

הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, לָאָרֶץ הִנִּיחו... הַמַּבְלִיג שֹׁד, עַל-עָז; וְשֹׁד, עַל-מִבְצָר יָבוֹ; שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר, מוֹכִיחַ; וְדֹבֵר תָּמִים, יְתָעֵבוּ`; לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל-דָּל, וּמַשְׂאַת-בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ--בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם, וְלֹא-תֵשְׁבוּ בָם; כַּרְמֵי-חֶמֶד נְטַעְתֶּם, וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם; כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם, וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם; צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר, וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ; לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא--יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה, הִיא.

מי שמבקש להבין את ההקשר, מוזמן לפנות אלי בפרטי.

ועכשיו, דממה.