רגע לפני שבת: להזריע מצורע

יש לפעמים אילוצים, אומרים לנו בכל מני הקשרים, כמו למשל כשמנסים להתאים את לוח השנה הירחי לשנת השמש על ידי הוספת חודש – מהלך הידוע בשם "שנה מעוברת"; כך גם בהקשר של חיבור פרשיות, שנועד לאפשר לנו לקרוא את כל פרשות השבוע במשך שנה ירחית שלמה. בדרך כלל מחברים שתי פרשיות שהן קצרות יחסית, או לפי מיקומן בלוח השנה. בשנה מעוברת, חלק מהחיבורים נפרם. מי שממש רוצה להבין למה ואיך זה עובד, ימצא תשובות ברשת. מה שמעניין אותי כרגע הוא השבת הנוכחית, בה מחברים וקוראים שתי פרשיות קצרות: פרשת "תזריע" ופרשת "מצורע". כבר כתבתי כאן לא מעט על כל אחת מהן בעבר, וגם על המעבר ביניהן מבחינת הנושאים המטופלים בכל אחת מהן, אבל היום אני רוצה להתייחס אך ורק למשמעות פילוסופית-משהו המתקבלת מחיבור השמות שלהן – "תזריע -מצורע".

להזריע מצורע. רעיונית, מדובר על יצירת אפשרות לחיים חדשים של משהו שמלכתחילה, ממש מרגע היווצרותו, עוד בטרם נולד וצמח, כבר ברור לנו ואנחנו מודעים לכך שהוא מצורע, נגוע, חולה. ולא סתם חולה, אלא כזה שיש להוקיע אותו, לא לגעת בו ולא להתקרב אליו פן נידבק בדבר המחליא, הנורא הזה, שמאפיין אותו. החולי הזה שמוטבע במהותו הראשונית ביותר, הוא מדבק מאד, כל כך מדבק וכל כך נורא ולא רצוי עד שלא רק שאין לגעת בו או להתקרב אליו, אלא יש להרחיק אותו לחלוטין מהמחנה, שיהיה ברור שהוא אינו חלק מאתנו, מרחב הזהות והמוסר שלנו נפרדים ממנו לגמרי.

חלק מהפרשיות מתחברות רק בשנים "פשוטות" כלומר – שנים שאינן מעוברות. תזריע-מצורע הוא חיבור כזה, שמתחבר אך ורק בשנה שאינה מעוברת. בימים כתיקונם, הייתי חושבת שזו דרך יפה להבטיח שאפילו ברמה הרעיונית, להזריע-מצורע לא יכול להבשיל לכלל התעברות ולידה מלאים. אבל אלה לא ימים כתיקונם. השבוע, נזרע הסכם להקמת ממשלה חדשה בישראל, כזה שיש הטוענים שלכשתיוולד סופית, תינוקה של רוזמרי יחוויר לעומתה. השבוע נקרא את "תזריע מצורע". המילה "ניתוק" עולה בשני ההקשרים. איכשהו, יש לי תחושה שאלוהים שוב יצא לחופש, ובקוביות שהשאיר מאחוריו, משחק מישהו אחר לגמרי.