רגע לפני שבת: הדיבר החסר

מהם עשרת הדיברות שלכם?

ברצינות. אם תסתכלו על עשרת הדברות המופיעות השבוע בפרשת יתרו, האם תוכלו לומר בכנות שכל אחד מהם הוא דיבר שאתם מאמצים בלי היסוס ללבכם? ואולי חסרים לכם איזה דיבר או שניים, שהייתם מוסיפים או מחליפים עם אחד מהעשרה? ואחרי שהגדרתם את עשרת הדברות שלכם, האם תוכלו לומר שלאורך חייכם, עשרת הדיברות שלכם אף פעם לא השתנו? כך, למשל, יש חובה לכבד את ההורים. יתרה מזו - בכל עשרת הדיברות אין ולו דיבר אחד שמדבר על אהבה. רבי עקיבא אולי טען שכל התורה כולה היא ואהבת לרעך כמוך, אבל המצווה הזו המופיעה בספר ויקרא אינה בנמצא בעשרת הדיברות. גם אלוהים מבין שאי אפשר להכריח אנשים לאהוב, לא אותו, לא את הסביבה, לא אחד את השני ואפילו לא את עצמם. חובה לכבד את ההורים, וזהו. לא את הנשים, לא את הילדים, גם לא את כלל בני האדם. על כבוד כלפי יצורים חיים אחרים או הסביבה בה אנו חיים בכלל אין מה לדבר. גם לא על ציווי בסיסי של איסור אלימות או רוע על כל סוגיו ומופעיו.

פתגם בדואי נפלא אומר - "מי שרוצה לנהוג את הגמלים, צריך להרחיב את דלתות ביתו". אם אתה רוצה להנהיג את מרכיבי חייך, אתה צריך להיות פתוח לעולם, לראות את השינויים המתרחשים בו ולאפשר להם להיכנס. תנסו לעשות את התרגיל הזה ולכתוב את עשרת הדברות שלכם, על בסיס הדברות שבפרשה, ולבחון אם לאור המציאות של ימינו הייתם עושים בהם מקצה שיפורים. מי שזקוק לכך יכול למצוא לזה חיזוק בפרשה עצמה, כשמסופר שבני ישראל ראו את הקולות. הראייה והשמיעה משתנים עם הגיל, עם הנסיבות, עם התובנות - עם התנועה והשינוי שהם מהות החיים. זה לא חייב להיות המשך של מה אסור לעשות, זו בהחלט יכולה להיות עשייה חיובית, של כבוד, נתינה ובשנה בה פרשת יתרו צמודה ליום האהבה הבינלאומי, גם של אהבה. זה אולי המסר היפה המחבר ביניהם: אמנם אי אפשר להכריח אהבה, אבל מי שמקפיד באופן תמידי להרחיב את דלתות ביתו, לראות את הקולות, ולחדד את הדברות לפיהם הוא מנהל את חייו, יש סיכוי טוב שכמובטח בשיר השירים, תחפוץ גם האהבה להתעורר בחייו במלוא יופייה.