רגע לפני שבת: בגדי התפארת של סבתא

לפני כמה שנים, בבוקר שישי חורפי של פרשת תצווה, החלטנו להתפנק בארוחת בוקר בבית קפה מקומי. כמה דקות אחרי שנכנסנו הופיעה חבורה עליזה של שבעה בני נוער, שתי נערות וחמישה נערים. הצעיר שבהם נראה כבן 12, המבוגר נראה לא יותר מבן 20. בראשם צעדה אישה שלמרות קומתה הכפופה-משהו, אינספור קמטיה ושערה הלבן שהעידו על כך שהיא מבוגרת מאד, החיוך על שפתיה והניצוץ המבריק בעיניה גרמו לה להיראות כאילו היא מתנשאת לגובה שני מטר לפחות. שמתי לב שכול השמונה – בני הנוער והאשה שאתם - לובשים חולצה זהה, לבנה, עליה מתנוססת תמונת האשה ומתחתיה כתובת מאירה:

"אין-אין-אין על סבתא!

מזל טוב לסבתוש בת ה-80"

הם התיישבו ליד שולחן שהוזמן מראש, וכמו שאר באי בית הקפה נהנו מארוחת בוקר משותפת ועליזה מאד. הצחוק התגלגל מהשולחן שלהם עד אלינו, השיחות היו רמות וערניות, כולם אכלו לשובע, מעבירים זה לזו מאפים, מיץ וגם עוגת ים הולדת עם נרות ומתנות לסבתא. אלמלא המראה החיצוני, לא ניתן היה להבדיל בין המשתתפים. למרות השמים האפורים, השמש האירה בתוך בית הקפה. היא פשוט הגיעה מהשולחן שלהם.

אנו נמצאים בעיצומן של פרשות בניית המשכן. פרשת "תצווה" נותנת פירוט מלא וגדוש על בגדי הכהן הגדול ואת המצוות הקשורות בו. המפרט האופנתי הזה נועד להודיע לכולם מיהו האדם המשמש בקודש, מה מעמדו ומהי חשיבותו. הם מכריזים קבל עם ועדה: זה מי שאני. הכתוב מקדים ואומר, משכן יש להאיר בנר תמיד; ואז מרחיב ואומר – בגדי הכהן הגדול אינם סתם בגדים, אלא בגדים שמביאים "כבוד ותפארת". אור התמיד ויפי הבגד גם יחד, יוצרים משכן ראוי לשמו.

כשהבטתי בסבתא, בנכדיה ובתלבושת האחידה שבחרו לעצמם לכבוד האירוע המשמח, היה ברור לי שאני מביטה במשכן מואר שכזה, כולל הכוהנת הגדולה שלו.

כשקמנו ללכת, ניגשתי ואיחלתי לה הרבה אושר ומזל טוב.

היא הביטה בי בחיוך רחב-רחב, אמרה: "תודה, כבר זכיתי בהם", ואז הוסיפה: "אני מאחלת לך שגם לך יהיה בדיוק כך!"

לא יכולתי להסכים אתה יותר.

שבת שלום ובריאות לכולם!