מסע פרידה ממכון דוידסון #4: ה"דיסנילנד" של המדע

גילוי נאות: אני מאד אוהבת את דיסני.

כשהייתי בת שלוש, הורי לקחו אותי בפעם הראשונה לדיסנילנד. גרנו אז בלוס אנג'לס, וזה היה הפארק הראשון והיחיד בינתיים שדיסני הקים. הפארק עצמו היה עדיין צעיר יחסית, "מרי פופינס" עוד לא קפצה לתוך תמונות מצוירות (מי ידע אז ששנים אחרי כן היא גם תחזור ותצלול למעמקי אמבטיות), ודיסני רק התחיל לחשוב על עולם שלם שהוא יבנה באורלנדו.

מהרגע שנכנסתי לפארק, נכבשתי. בכל פינה ומאחורי כל סיבוב המתינו לי הפתעות שונות שעוררו את הסקרנות שלי, את הרצון לבדוק ולנסות ולבחון מה יקרה. השילוב המושלם של גירוי הדמיון, היצירתיות, הצבעים, המוזיקה ובעיקר הסיפורים השונים שהפארק הציע – כל אלה גרמו לי להרגיש מחוזרת, שאני עצמי חשובה לאנשים שבנו את המקום הזה. הרגשתי שהם חשבו על כל פרט במיוחד בשבילי, מספלי התה המסתובבים של אליס שלכל אחד מהם היה אופי אחר ועד המפיות בקפטריות השונות. הרגשתי שהכל קורא לי לבוא ולהיות חלק, ממש כמו בשיר שיצא שנים אחר כך, "תהיי האורחת שלנו" בסרט "היפה והחיה". הפארק ומה שהוא הציע היה מושך, מלהיב, מעורר עניין ומלא הרפתקאות והרבה מאד שמחה. כך, בגיל שלוש, התחיל סיפור האהבה שלי עם דיסני, שנמשך עד היום. 

זה בדיוק סוג החוויה שישבה לי בראש כשהתחלנו, לפני חמש שנים, את תהליך ההמצאה-מחדש של גן המדע: לבנות את ה"דינסילנד" של המדע והמתמטיקה. מקום שבו, באמצעות המדע, כל ילדה וילד יכולים להתנסות באופן שבו אנחנו יוצרים קשרים משמעותיים בין היכולות שלנו לדמיין, לחקור, לגלות ולהבין את העולם ואת עצמנו בתוכו, באופן מלהיב, מסקרן ומשמח. במילים אחרות: המשתתפות והמשתתפים הם במרכז החוויה, והם מוקפים במדע, מתמטיקה ובמה שאנחנו יכולים לעשות בזכותם. 

קצת רקע:

גן המדע ע"ש קלור נוסד לפני כ-25 שנה במכון ויצמן, בהובלתו של ד"ר משה רשפון ובתמיכת קרן קלור. הוא נבנה כמוזיאון מדע פתוח תחת כיפת השמיים, יחיד מסוגו בעולם. הגן עסק בעיקר בהנגשת פיזיקה ניוטונית, היה מוקד עליה לרגל למבקרים מכל הארץ ומהעולם, זכה בפרסים והוכר על ידי משרד התרבות כאחד מ-4 מוזיאוני המדע המובילים בישראל. מכון דוידסון הפעיל בו תוכניות חינוכיות לא מעטות.  

סיבות ונסיבות הביאו לכך שעם השנים, מה שהגן הציע למבקרים כבר לא עמד בקנה אחד עם התפתחויות בתחומי המדעים, הטכנולוגיה, יכולות חינוכיות וצרכים תרבותיים. כשהגעתי לדוידסון, התחלתי לבחון מהן האפשרויות השונות – שיפוץ, שדרוג, אולי ניהול שונה; לאחר שנה וחצי בערך, הבנתי שצריך לבחור באחת משתי אפשרויות: או שניפרד מהגן, נודה לו על השנים הנפלאות שלו ונסיים את דרכו; או שנמציא אותו מחדש. לאחר דיונים, התלבטויות ובדיקות שונות, בתמיכתם של נשיא המכון דאז, פרופ' דניאל זייפמן; של הוועד המנהל של מכון דוידסון; ושל קרן קלור, קיבלנו החלטה אמיצה: יוצאים לדרך להמציא מחדש את גן המדע. 

"זה פרויקט סינגולרי בחיי הארגון", הגדיר אז פרופ' זייפמן, וצדק; זה לא פשוט, להמציא ולבנות גן מדע. אנחנו בדוידסון יודעים מצוין מה נדרש כדי לפתח וליישם פעילויות חינוכיות במדעים ומתמטיקה; מדעני מכון ויצמן מבינים מצוין את המדע שלהם ומה נדרש כדי להמשיך לחקור; צוותי אגף הבינוי של ויצמן יודעים לבנות; אבל לאף אחד מאתנו אין מושג בעיצוב, תכנון, בנייה ואוצרות של מוצגים מדעיים אינטראקטיביים ברמה טכנולוגית גבוהה, שיכולים לפעול בסביבה החיצונית ובעיקר כאלה שאנשי החינוך המדעי של דוידסון יוכלו להפוך לחוויה חינוכית מרתקת. ידעתי שכשנמצא מומחים כאלה, האתגר הגדול יהיה לבנות דרכים לחיבור לא רק בין היכולות המקצועיות השונות האלה בראש ובראשונה לתפיסה רעיונית ופרקטית שהיא מערכת אחת, מורכבת, שהמבקרות והמבקרים ירגישו בה – ובכן, כמו בדיסני מדעי: מתוך משחק והפתעות ופעילות, ילמדו מדע ומתמטיקה. מתוך שלא לשמה, יבוא לשמה.

התחלנו לחפש.

כשאחד הדברים הראשונים שאמיר שור אמר לי בפעם הראשונה שנפגשנו, בחיוך מבויש-משהו, היה "אני מאד אוהב את דיסני", ידעתי שמצאתי. טוב, נו, היו לזה עוד הרבה סיבות מצוינות ומכריעות, כמו מקצוענות ויצירתיות וניסיון, אבל קצת רומנטיזציה לא תזיק לאף אחד מאתנו בימים אלה, אז תזרמו אתי.

אמיר וצוות "פאסט מיוזיק" שלו הצטרפו והובילו אותנו ואיתנו את המסע. אני לא יכולה להתחיל אפילו לתאר את המשמעות של ההובלה והמקום שלהם, רק אומר שיחד עם אנשי דוידסון, הפכנו לאיברים עובדים עם לב פועם וראש חושב של הפרויקט כולו בחמש השנים האחרונות.

לאורך כל הדרך חלמנו, תיכננו, למדנו מאחרים, בדקנו, בחרנו, שיתפנו, התלבטנו, טעינו, תיקנו, ויתרנו, בנינו. הקמנו צוותי חשיבה ועבודה שונים – למשל, היתה לנו ועדת קונספט, שעבדה על התפיסה הרעיונית המובילה; גיבשנו קבוצות דיסציפלינריות, שהתעמקו בתכנים מדעיים מובילים; עם קבוצה של מדענים ממכון ויצמן, חשבנו על מהות הקשר הנכון בין המכונים – ויצמן ודוידסון - לבין הגן; יחד עם צוותי הבינוי והאדריכלים השונים עקבנו אחר התפתחות הבנייה, הרכש, הביצוע -

והתמודדנו גם עם שני משברי ענק.

עבודות השיפוץ הראשונות החלו ב-15.3.20. למי שאולי זקוק לתזכורת, מדובר בערב הסגר הראשון של הקורונה. "כל הוירוס הזה הוא קונספירציה שלך," התבדחו אתי אז מנהלי מוזיאוני המדע האחרים. "ידעת שאת צריכה לסגור את הגן לשיפוץ אז דאגת שכולנו נהיה סגורים." למרות שעבודות הבנייה המשיכו גם בקורונה, היא הביאה אתה אתגרים בלתי צפויים אחרים, כמו בעיות משלוח ושינוע של חומרי גלם ומוצרים, זינוק מחירים וכדומה;

ה-7.10.23 תפס אותנו בישורת האחרונה של העבודות, כשנוסף למה שכולנו חווינו עמדנו בפני סיטואציה שחלק מהמומחים שבונים לנו את המוצגים בגן הם עובדים זרים, שהגיעו ממדינות שונות לתקופה מוגדרת כדי לבנות מוצגים מוגדרים וממש לא התכוונו להיות במרחבים מוגנים כשטילים נורים על כולנו. לא האשמנו אותם כשהם עזבו לפני שהמלאכה הושלמה. המשכנו בלעדיהם.   

עקב בצד אגודל, הלכנו ויצרנו גן שהוא תוצאה מרהיבה ומשותפת של היצירתיות, ההתלהבות והתשוקה של עשרות אנשי חינוך, מדענים, מעצבים, מאיירים, אדריכלים, מעצבי נוף, קבלנים מהארץ ומהעולם שהיו חלק בלתי נפרד מהתהליך כולו – פירוט של הדמויות המובילות תמצאו כאן בהמשך: אני מודה לכל אחת ואחד מהם על אחת התקופות המשמעותיות בחיי, ואני מקווה שגם בחייהם. 

הגן מציע זוויות שונות להתבוננות על הסביבה ועל עצמנו בתוכה, באמצעות הרבה מאד פעילויות מדע מעוררות סקרנות, משחק והנאה. הגן, המרחבים, המתקנים והמוצגים שבו ממתינים למבקרות ולמבקרים וממש קוראים להם לבוא ולגעת, לסובב, לחבר, לגלגל, להקיש, לחקור, להתנסות, להקשיב, להבחין ובעיקר לתת מענה לסקרנות הטבעית שיש בכל אחת ואחד מאתנו בדרכים שונות ומהנות; ומכיוון שאנחנו בגן, המבקרות והמבקרים משוטטים בין עצים, מריחים את הפרחים, נרטבים במים, קופצים בתוך ערפילי עננים, מאכילים דגים, מתבוננים בציפורים, בשמים ומתחברים באופן הכי ישיר וטבעי – לטבע. יש בו תשעה מוקדים, המאפשרים התעמקות בכל מוקד וגם שילוב זורם ביניהם. אפשר לבוא ולתכנן קוד שיגרום למים לקפוץ, מוזיקה לנגן ווידאו להבהב, ואז לשנות את הקוד, לגלות מה קורה ותוך כדי ללמוד על קלט עיבוד ופלט, על קודים במחשב או בדנ"א ועל האחריות שלנו כלפי מעשה, תגובה ומשוב; אפשר להתפעל מדגם בגובה 12 מטר של גוף האדם, לנפח לו את הריאות, להקשיב לליבו הפועם, לטפס אל ראשו ואפשר אפילו ללחוץ על רגלו ולשמוע אותו מתגלגל מצחוק או צועק "איי", אלמנט שאני יודעת שהוסיפו במיוחד בשבילי; אפשר להכיר תכונות שונות של חומרים ולהפיק מהם צלילים שונים, להנות מהגמישות שלהם ולהתנסות במוליכות החשמלית שלהם; אפשר להיכנס לתוך קליידוסקופ ענק וליצור בו פריזמות אור צבעוניות ומסחררות; אפשר לגלות את תכונות המים (תביאו בגדים להחלפה 😊) ואפשר להתגלגל על רשת בין שמים וארץ, להתנסות בכוחות השונים המופעלים עלינו תוך התבוננות ביחסי הגומלין בין ארץ, מים ושמים; ועוד הרבה מאד הפתעות משמחות.

חמש שנים אחרי, ממש השבוע, פתחנו לראשונה את הגן לעולם כולו. הקיץ הזה מוקדש לתקופת הרצה, אנחנו עדיין מדייקים את מודל ההפעלה הנדרש, אבל אני יכולה לומר בשמחה והתרגשות שבנינו את גן  המדע המרהיב שחלמנו עליו. נותר האתגר הגדול, המרכזי: להמשיך לפתח את השילוב המושלם בין חינוך מדעי מצוין, דמיון, יצירתיות, חשיבה, התנסות וגילוי בשלל הצבעים, החומרים, המוזיקה והסיפורים השונים שהגן מציע. זה האתגר שימשיך לעמוד בפני מכון דוידסון ומכון ויצמן כעת ובשנים הבאות. גן המדע החדש שבנינו, נבנה כדי לאפשר זאת.   

אפשר בקלות למצוא את כל הפרטים על שעות פתיחה, סדנאות מיוחדות וגם מחירים באתר של מכון דוידסון. הוא מתאים לכולם, כפי שיעיד הווטסאפ המשעשע הבא שקיבלנו:

"דניאל לא רוצה ללכת. הוא אמר שמתחם הקוד סוף סוף התפנה והוא מבקש עוד כמה דקות כדי לשחק שם..."

דניאל בן 39.

יש לי תחושה, שגם הוא אוהב את דיסני.

מי ומה בשותפים:

אוצר ראשי ומנהל הפרויקט: אמיר שור

ניהול פרויקט בינוי - אגף הבינוי של מכון ויצמן למדע

תכנון עיצוב ובניית המתחמים והמוצגים- פאסט מיוזיק

אדריכלות מבנים -  קנפו כלימור אדריכלים

אדריכלות נוף – צור-וולף אדריכלי נוף

אדריכלות פנים בנין מעבדות- גרינברג אדריכלים

מנהל פרויקט בינוי 2019-2022: יגאל פרץ; 2022-2024: אורי אהרון - בי פי אם

תכנון ובניית בריכה אקולוגית – מיזומי; תכנון מערכות מים- שטרק הנדסת מים

מדענים מלווים, מכון ויצמן למדע – פרופ' דניאל זייפמן, פרופ' ישראל בר יוסף, פרופ' ברק דיין, ד"ר ניר אוריון,

ד"ר אפרת שמע,

צוות פאסט מיוזיק –

אלעד כהן - אדריכלות מוצגים ומבנים בגן, תכנון ופיקוח ביצוע

ג׳קה וינוגרד - תכנון מוצגים ומבנים בגן

איתי גל - תכנות אינטראקטיב, מערכות מולטימדיה ועיצוב וידאו

יואב רוזנטל - ניהול והפקת פרויקט מוצגים ומתחמים, מוזיקה ועיצוב סאונד

ליאור בן גיא - תכנות ועיצוב אינטראקטיב, תוכן וידאו אינטראקטיבי, עיצוב גרפי

עידו קגן - פיתוח קריאייטיב, מוזיקה, צילום, וידאו

נגה זייפמן - פיתוח מוצגים, תכנון

טום סוויסה - עיצוב גרפי, מיתוג

מישאל קראוס - פיתוח ובניית מוצגים, תכנון

נטעלי גבירץ - כתיבת ועריכת טקסט

דרור לוי - פיתוח קריאייטיב

צוותי מכון דוידסון – לפי סדר א'-ב', אם שכחתי מישהו, אני ממש מתנצלת – אנא אל תהססו לומר לי ואוסיף:

ד"ר צביה אלגלי, ד"ר יוסי אלרן, ד"ר אורן אקשטיין, ניסים אשכנזי, ד"ר רוני אשכנזי, ד"ר הילה דמרי וייסלר, ד"ר גבי דורפמן פורמן, ענת הלפרין, רונן הר נוף, אמנון וידן, ד"ר נעמה חריט-יערי, ד"ר מיכל טופז, שירי טל, מירי לאור באומן, ג׳ני לבקו תורג׳מן, תמר לוי, ד"ר אורלי לכיש זלאיט, ד"ר הדס מוטרו, שי מסילתי, ד"ר מיכל סטולרסקי, צמרת צוקרמן-שווצברג, ורד שפירא, אתי הרמתי, יהל עצמון, ד"ר כרמית פיון, ד"ר מיכל רז-בהט, ערן שמיט, דלית שנטל, רקפת תורגמן -

 ואני.

בואו!