רגע לפני שבת: זמנך עבר

לכל אחד יש תחליף.

אפילו למנהיג הנחשב לגדול, הדגול והמעולה ביותר שאי פעם היה ואי פעם יהיה, צריך להיות אקורד סיום. אפילו מנהיג שהוביל את עמו במשך שנים רבות, צלח דרך מכשולים, מלחמות, רגעי שיא ורגעי שפל, מנהיג שיצאו נגדו ועמדו לצדו והתכחשו לו ואהבו אותו – אפילו מנהיג כזה, חייב לסיים את תפקידו ולפנות דרך למנהיג הבא. אפילו אם הוא מתחנן, ומזכיר את כל מה שעומד לזכותו – וזה ממש לא מעט – ומבקש ומסביר שהוא המנהיג הנכון, היחיד בעל הניסיון הדרוש שיכול להיות בעת כזו, ואפילו אם יש כאלה שמגנים על זכותו וטוענים זאת כמוהו. הגיע זמנו לפנות את הדרך, ועליו לעשות זאת בעודו חי ולהעביר בדרך ישרה, פעילה, מודעת וכנה את השרביט למנהיג החדש.

בפרשת "ואתחנן", משה מתחנן להמשיך להוביל את בני ישראל ולהיכנס אתם לארץ ישראל, ואלוהים מסרב. זמנך הסתיים, אומר לו אלוהים. אין דבר כזה "אני היחיד שיכול". אין חיה כזו "מגיע לי אחרי כל מה שעשיתי". זמנך עבר, ועכשיו זמנו של מישהו אחר. הוא לא יהיה בעל אותו ניסיון, הוא לא יהיה דומה לך, אבל הוא ינהיג בדרכו, וזה לגמרי בסדר ונכון והוא אפילו יצליח.

משה מתחנן, מסורב – ובוחר לספר זאת לכולם. ללא בושה, לאזני העם כולו, הוא מתאר את תחנוניו ואת הסירוב לבקשתו. הוא לא עושה זאת מעמדת בכיינות מסכנה, גם לא ממקום של כעס או טרוניה. להיפך. הוא עושה זאת באצילות נפש של מי שמקבל את הדין, שמבין שלכל מנהיג צריכה להיות קדנציה, ויתרה מזאת - של מי שמבין שכמנהיג, אחד מתפקידיו הוא לתמוך באדם שהקדנציה שלו רק מתחילה עכשיו קבל עם ועדה. שמעתם, בני ישראל? תפקידי הסתיים. נכון, יש למנהיג החדש אתגרים לא פשוטים, שלא לומר קשים ביותר. הוא צריך להביא אתכם לארץ המובטחת, להוביל אתכם במלחמות, לוודא שאתם חיים היטב בארצכם החדשה. נכון, אין לו ניסיון כמו שיש לי, אפילו לא קרוב. אז מה? גם אני לא נולדתי עם ניסיון, הוא התפתח עם השנים. עכשיו צריך לתת הזדמנות למנהיג החדש. אתם חזקים מספיק כדי לעמוד בכך. זכרו להיות טובים זה לזה. לא רק לעשיר, לא רק לבעלי עמדה וכוח, אפילו לא רק לבני עמכם. לכולם. ואז אולי באמת תהיו ראויים לנבואה: נחמו, נחמו עמי.

כמה מתאים להיזכר בלקחים האלה השבוע. לאור כל מה שקורה בשבוע האחרון, שלא לומר בשנים האחרונות, לקח החלפת המנהיגות שבפרשת "ואתחנן" נראה קוסם מתמיד.