top of page

דיוק הבצוע לעומת רוחב התפיסה

26 במאי 2018
זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 22 במרץ

"...לעיתים קרובות עשיתי טעויות חישוב, ששיקפו את המתח שקיים בי גם היום בין רוחב התפיסה לדיוק הביצוע, הגרסה האישית שלי למתח הקיצוני בפיזיקה כולה. כשהעבודות שלי הוחזרו התעלמו בהן מהדיוק של התפיסה, והטעויות החישוביות נפסלו באדום...לא הבנתי שיחד עם הטכניקות של הפיזיקה, עמיתיי לומדים גם את טכניקות השחצנות..." הדברים האלה, שפורסמו השבוע בעיתון כלכליסט, נאמרו ע"י פרופ. אוולין פוקס קלר, זוכת פרס דן דוד 2018. המילה היחידה שהייתי מוסיפה להן, לצד המילה שחצנות, היא המילה צדקנות. באחד מצירופי המקרים של היקום שאני בכלל לא מאמינה בהם, השבוע נפטר גם הסופר היהודי-האמריקאי פיליפ רות', האחראי ליצירות חשובות ורחבות-תפיסה רבות – גם אם לא מדויקות לגמרי. את שמו שמעתי לראשונה, איך לא, מאמי ז"ל (היא קראה והיתה בקיאה בכל דבר שהודפס אי פעם, כולל יצירות מוזיקליות), שכשהרגזנו אותה מספיק היתה מצביעה על סכין מטבח ומאיימת שאם נמשיך, היא תוודא ליצור אצלנו תסביכים כמו של פורטנוי, גיבור הספר המצחיק עד דמעות של רות' "מה מעיק על פורטנוי", העוסק בנבכי הזהות היהודית – וכמובן, מעורר מחלוקת. ספר אחר שלו המצטיין ברוחב תפיסה יוצא דופן הוא "הקנוניה נגד אמריקה", שבו רות' עושה תרגיל חשיבה מעניין בהיסטוריה: מה היה קורה באמריקה לו ב-1940 היה נבחר לנשיאות לא רוזוולט, אלא צ'רלס לינדברג – כן, אותו לינדברג מפורסם, הטייס הראשון שחצה בטיסת סולו את האוקיינוס האטלנטי, שבנו התינוק נחטף ונרצח, שיש הטוענים שסיפורו היה השראה לספרה של אגתה קריסטי "רצח באוריינט אקספרס" ושנחשב ללאומני ימני קיצוני בעל קשרים למפלגה הנאצית. דרך עיניו של ילד יהודי אמריקאי, רות' מתאר היסטוריה חלופית במהלכה אמריקה מתדרדרת לאנטישמיות קשה. לא מפתיע שלמרות הצלחת הספר, היו שטענו נגדו שהתרגיל ההיסטורי שלו אינו מדויק.


נזכרתי בכל זה כשקראתי אתמול פוסט שעסק בחשיבותן של גישה ליברלית וקידום זכויות אדם. במקום לעסוק ברוחב התפיסה – כלומר, ברעיונות שהכותב עסק בהם – התגובות נגדו עסקו בעיקר בטעויות ההיסטוריות שנכתבו בפוסט. דיון על דיוק בצוע הפך בקלות רבה מדי לצדקנות וצקצקנות יתרים.


גם קלר וגם רות' מעוררים מחשבה על כך שיש מקרים שבהם מה שחשוב הוא רוחב התפיסה, גם אם פה ושם יש טעויות. לפעמים, היכולת לראות תמונה מלאה, מערכתית, הכוללת יחסי גומלין בין חלקי המערכת ותוצאותיהם, הרבה יותר חשובה מפרטיהם של אותם חלקים. בעולם הולך והופך למורכב, מתוקשר, גלובלי וצומח בקצב בלתי נתפס, טעויות הדיוק הן זכות. תפיסה רחבה, היא חובה.


פוסטים אחרונים

הצג הכול
מסע פרידה ממכון דוידסון #8: אבני ראשה

מספרים שב-1921, קצת אחרי שהחל המנדט הבריטי בארץ ישראל, הגיע שר המושבות הבריטי, צ'רצ'יל, לביקור. תל אביב היתה בקושי בת מצווה (תלוי איך סופרים...), וראש העירייה, מאיר דיזנגוף, היה מודאג: כשצ'רצ'יל יעבור

 
 
 
מסע פרידה ממכון דוידסון #7: מגשימי החלומות

באחד ממאות הפזמונים היפהפיים שהעניק לנו, כתב יורם טהרלב זכרו לברכה - "אנו כמו החולמים אחר השמש". הוא צדק: אנחנו האורגניזם שמתמחה בלחלום - ולעשות. וכשהחלום עוסק במרכיב שמסייע לבנייתה של חברה צודקת, שוו

 
 
 

תגובות


bottom of page