רגע לפני שבת: האומץ לסלוח

כששוכך קצת הכעס, והלהבות דועכות, הצעקות משתתקות והגינויים מפסיקים להדהד, צריך לנשום עמוק ולהתחיל לחשוב בצורה קצת יותר שקטה על המקום אליו הולכים.

חיינו מכילים טלטלות ושינויים. אנחנו חווים רגעי שיא, הצלחות וכישלונות, משברים, אש שלעיתים מחממת ולעיתים שורפת, מים מרעננים ותימרות עשן.

אבל מילת המפתח כאן היא המילה "חיים". במילים אחרות, העובדה שלמרות הכל אנו חיים, מבלים, יוצרים ומתקדמים חרף כל הקושי, מבלי להישבר תחת עול המרדף התמידי - זה מה שעומד לנו כשאנו נדרשים לסלוח.

ואנחנו יכולים, חייבים, לסלוח. אפשר ללמוד את המשמעות העמוקה של זה מפרשת "מקץ", שאנו קוראים השבוע, והמשכה ב"ויגש" בשבוע הבא. יוסף פותר את חלומות פרעה, וזה מעלה אותו מבור כלא עמוק וחשוך אל התפקיד החשוב ביותר בעולם העתיק. משנה למלך מצרים, כל עושר ואושר העולם בכף ידו.

ואז, הוא פוגש באחיו. אותם אחים שתכננו לרצוח אותו, שמכרו אותו, שלקחו ממנו ביד גסה ואכזרית את כל עולמו. הם עומדים בפניו במלוא השקיפות, לא בורחים מאחריותם, לא מנסים ליפות או להכחיש את מה שעשו. במעמד הזה, מתפתח מה שהוא אולי המבחן הקשה ביותר שיוסף אי פעם עמד בפניו: כיצד יגיב הפעם, כשהכוח בידיו.

הוא לא ממהר לסלוח. הוא מציב בפניהם אתגרים קשים, כמעט בלתי אפשריים. הוא זוכר, הוא כועס, הוא בוכה – והוא סולח.

הסליחה אינה נטולת מחיר. הזיכרון ישוב וירדוף מדי פעם. המעשים נעשו וזיכרונם יוסיף ללוות את ההמשך. אבל זוהי סליחה. ללמדנו, שסליחה אינה שווה לשיכחה, אינה מוחקת ואינה מבטלת הכל ואינה מאפסת חשבונות. היא דורשת אומץ, היא קשה והיא מרה והיא יקרה – אבל היא הכרחית, כי היא זו שמותירה תקווה לעתיד. עתיד שצריך לעבוד קשה כדי להשיגו ולהיות ראויים לו, אבל עתיד. זה הערך המרכזי שסיפור יוסף ואחיו מלמד אותנו: ערך הסליחה כנותנת תקווה ומאפשרת המשך.

ערך הסליחה יוסיף ויופיע גם בהקשרים אחרים, בפרשות אחרות. הם יובילו אותנו אל אחת הפרשות האחרונות בתורה, פרשת "ניצבים". "המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים" (דברים י"ט) .

כדי לבחור בחיים, חייבים לעבור דרך מהמורות הדורשות התמודדויות שבהן אנו ניצבים בפני הצורך לסלוח, בין אם אתה בבור כלא ובין אם אתה רם ונישא, כי הסליחה והקיום האנושי כרוכים זה בזה. הסליחה היא המאפשרת את הדרך המובילה לבחירה בחיים.

רק מי שערכי היסוד שלהם כוללים את האומץ לסלוח, יכולים לבנות עתיד טוב יותר ולהתמודד עם הערך הבסיסי הנובע מכך: ערך החיים.