רגע לפני שבת: שמות, שמות…

שמות ותאריכים הם סמלים ונקודות ציון שקבענו לעצמנו. לעיתים הם מסייעים לנו לנווט ולעשות סדר, לעיתים הם מבולבלים עד כדי גיחוך.

היום אנו מציינים את היום הראשון של שנה חדשה, יום בו ראוי לכתוב על התחדשות. כמו כל ספירה מסוג זה, היא נקבעה על ידי בני אדם על בסיס הגיון אנושי כלשהו. לא מפתיע שהתקשורת כולה עוסקת בימים אלה בכל מיני היבטים של עתידנות, בהתחלות ובהתחדשויות.

אתמול התפרסמו כמה מילים חדשות שהאקדמיה ללשון עברית מעניקה לנו כשי לרגל יום הלשון העברית, שנקבע ביום הולדתו של אליעזר בן יהודה שיחול מחר. הטנא החדש מלא בשלל מילים משמחות, כמו "המונאות" – המילה העברית החדשה לפופוליזם; "נסותי" – במקום אמפירי, וגם "מיננות" : נסו לנחש…רגע…עוד ניסיון…הצלחתם? זו המקבילה העברית למילה סקסיזם. גדול. חגיגת המילים הזו הזכירה לי מקרה, שאלמלא הייתי שותפה לו, הייתי חושבת שהמציאו אותו: בשנות התשעים המוקדמות, במסגרת פיתוח תכנית לימודים רחבה בנושא בריאות, פנינו אל האקדמיה ללשון בבקשה למצוא מילה עברית מקבילה למילה wellness. אחת מחברות הצוות החליטה לנצל את הקשר שנוצר מול האקדמיה ללשון וביקשה שיחפשו מילה ראויה יותר למושג "גיל הבלות". במכתב מנותק הסבירה, שהמושג הזה לא ראוי ולא מכבד. נשים לא "מתבלות". אנחנו גם לא "עוברות" לשום מקום, לכן גם "גיל המעבר" אינו הולם. נשמח אם האקדמיה תמצא מילה בעברית שתבטא מצד אחד את הגיל הייחודי הזה, אך יהיה מבוסס על כבוד להתפתחות הנשית. שתי הפניות יצאו לדרך. לאחר כמה שבועות, הגיעו שתי תשובות.

בתשובה הראשונה, שהתייחסה למילה welness , נולדה המילה "שלומוּת". שילוב של המילה "שלום" ו"שלמות". עד היום, למעלה מעשרים שנה אחרי כן, המילה הזו לא בדיוק נקלטה.

אבל התשובה השנייה היתה מעניינת יותר. במכתב מודפס ורשמי, הודיעה האקדמיה ללשון עברית שהמושגים "גיל הבלות" ו"גיל המעבר" כבר מושרשים ומובנים, ואין צורך להעמיס מושג נוסף על הציבור. בכתב יד, בתחתית המכתב, נוספה הערה: "אני המזכירה שהדפיסה את המכתב. רציתי רק שתדעו שחברי הועדה, שקיבלה את ההחלטה, היו כולם גברים".

ראוי היה גם לכתוב על פרשת שמות, אותה נקרא השבוע. כבר בתחילתה, מודיעה הפרשה "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף." (שמות, א', ח'). הרבה תהיות מעורר השימוש במילה "ידע". יכלה התורה לכתוב "דור שלא הכיר את יוסף", או לחילופין להשתמש במילים "הבין", "פגש" או אפילו "למד". במקום אלה, התורה בוחרת להשתמש במילה "ידע", השמורה בדרך כלל לפעולה אינטימית, בין-אישית. ידיעה כזו, כאשר היא נעשית באופן הראוי, היא ידיעה מתוך חדירה על מכלול היבטיה – פיזית, נפשית ורגשית. זוהי פעולה של היכרות, הערכה ואהבה עמוקים, שגם הזמן והמרחק אינם יכולים למחוק, גם לא כשעובר דור. דור שלא באמת ידע, גם לא יכול להגיב לקריאות המצוקה, ולא משנה כמה מכות ינחיתו עליו.

ואולי ראוי היה לכתוב על הקשר בין שתי הפסקאות הללו. על הקשר בין תבונה, ידיעה, נוכחות ורגישות.

אבל בחוץ החורף מפגין את מלוא הדרו. הבית חם וניחוח בישולים מדגדג את החושים. למשך שבת אחת קצרה, נדמה לי שהמועילות (אפקטיביות, אם לא הבנתם) הכי נכונה תהיה לשים בצד כל תבהלה (תתחדשו – זו המקבילה העברית החדשה למילה פאניקה) , להתכרבל עם ספר טוב, מרק חם וחיבוק אוהב מתחת לפוך או להרים כוסית בין חברים, וליהנות מאחווה (סולידריות) אנושית טובה ובסיסית.

שבת שלום!