רגע לפני שבת: מתי/האם קרה לכם ש…

נסו לתת תשובות אישיות מחייכם הפרטיים לשאלות העולות מהפרשה.

זה אחד התרגילים שרבים מאתנו – אנשי חינוך מדעי-טכנולוגי – אוהבים לתת לתלמידים שלנו: לבקש מהם לעשות חשיבה על נושא מסוים בהקשר האישי. "מתי (או האם) קרה לכם ש…", כדי שכל מיני נושאים שעלולים להיות משמימים או מרוחקים, כמו חילופי הגזים בריאות או הרכב חומצות האמינו בחלבון יהפכו לרלוונטיים יותר, בעלי היבט יותר אישי ולכן, כך אנחנו מקווים, גם יותר מעניין עבור אלה שלהפתעתנו כי רבה מדעים אינם בהכרח בנפשם. להפתעתנו, בגלל הביטחון המוצק שלנו שמדעים הם התחום הכי חשוב, מעניין, רלוונטי ומשמעותי ושכל מי שלא חושב כך לא מבין כלום. למרות זאת.

קחו את התרגיל הזה והרחיבו אותו לתחומים נוספים ותגלו, שכל מה שהיינו צריכים לשאול את עצמנו כדי להבין קצת יותר את העולם בו אנחנו חיים ובעיקר את עצמנו בתוכו, נמצא כבר בספר בראשית, החומש שהפרשות שבו הן בעיני המעניינות והיפות ביותר בתורה. בחומשים הבאים נעסוק בחירות מול עבדות; בהיווצרותו של עם ישראל; בחוקים ובכללים להתנהגות אנושית, מרמת הבגד והמזון של הפרט דרך רמת הכלים וריח הקורבנות בבית המקדש ועד רמת חובות החברה כולה; במלחמות ובאסונות ו- איך לא – בניסים ובהצלחות. אבל בספר בראשית, אנחנו בעיקר עוסקים בסיפורים האישיים של אנשים מסוימים, אבות ואמהות וילדיהם, יחסים בתוך המשפחה, בין בני זוג, אחים; רגשות, יצרים, תשוקה וגניבה ואהבה ושוויון נפש ועקרות ופריון. מבט מעט יותר מעמיק בכל אלה בהיבט האישי יכול להסביר את התשתית של כל המערכות האנושיות כולן, אלה האמורות, לפחות, להיות מורכבות בסופו של דבר מבני אדם.

קחו את פרשת השבוע, "וייצא", העוסקת בהמשך חייו של יעקב. המוזיקאי ג'רארד וואי טען ש"יום אחד חייכם יחלפו מול עיניכם. וודאו שהם יהיו ראויים לצפייה." הנה חלק מזערי ממה שאנו צופים בו בפרשת "וייצא":

אחרי שרימה את אביו ואחיו בעצת אמו, יעקב בורח אל הדודים בחו"ל. הפרשה מלווה אותו מרגע צאתו ועד ערב שובו. בדרך נזכה לשמוע על חלום עם סולם ומלאכים; באר, אהבה ממבט ראשון ונשיקה של בכי; עבודה ועוד עבודה בעבור האהבה הזו; רמאויות, גניבות, לידות ובריחות. לא צריך את כל הכסף והפירוטכניקה של הוליווד כדי לספר סיפור כל כך מרהיב.

קחו כמה מהשאלות הבסיסיות, המהותיות לחיים מלאים משמעות, והרחיבו אותה מפרשה זו לחייכם הפרטיים:

* האם קרה לכם שעשיתם משהו כל כך נורא, שהייתם צריכים לברוח, לנתק מגע, להיעלם עד שתצליחו להרגיש שוב שלמים? האם הצלחתם?

* האם אתם הולכים אחרי חזון שראשו בשמים, ויודעים לראות היטב גם את רגליו הנטועות האדמה?

* האם זכיתם להתאהב בעוצמה כה גדולה, שזו הייתה אהבה השווה נשיקה המביאה לבכי, והופכת שנות ציפייה לימים אחדים? האם ידעתם להיות ראויים לה, לאהבה הזו?

* מתי הלכתם לישון כשלצדכם רחל והתעוררתם לגלות, לעיתים אחרי שנים, שעכשיו היא לאה? מה עשיתם עם הגילוי הזה?

* האם יש בחייכם משהו שלמרות היותו פורה ואפילו מספק ונוח, מהבהב בתוככם משהו שבו אתם חושקים – אך הוא נשאר רחוק ועקר?

* כמה פעמים הבנתם שכדי לעמוד על האמת שלכם אתם חייבים לקום וללכת מאזור הנוחות שלכם, גם אם זה אומר שאולי מישהו ירדוף אחריכם? האם עשיתם את זה?

* האם קרה לכם שהאהבה הכי גדולה שלכם התבררה כגנבת – של חומר ודעת כאחד?

אם אתם מצליחים לתת תשובות אישיות מחייכם הפרטיים לשאלות האלה, זכיתם בחיים ראויים לצפייה.

אם לא, כדאי לחשב מסלול מחדש.

לכל אלה שהגיבו דרך האתר ולא קיבלו מענה: השבוע התברר לי שיש כאלה, אך משום מה התגובות לא הגיעו, לא אלי ולא נשמרו באתר – עמכם הסליחה. תוכלו לשלוח מחדש דרך הדף שלי בפייסבוק או בלינקדאין.