רגע לפני שבת: מגדל בבל בהפוכה

מאז ימי מגדל בבל ועד ימינו, בני אדם נחלצים להגנתו של אלוהים כלשהו. צועקים "אלוהים גדול" – ומגנים עליו, על הגדול הזה. הגיע הזמן להניח לו, לאלוהים. הוא כבר יידע להגן על עצמו. אלה בני האדם, שצריך להגן עליהם.

פרשת השבוע מספרת על תגובתו של אלוהים לרעיון של שפה אחת לכל – "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ." (בראשית, יא', ו'-ז').

כן, אני מכירה את כל הפרשנויות. הפרשנות הטוענת שזו היתה יוהרה בלתי נסלחת. שבני האדם שמו את המגדל במרכז במקום את הפרט, ובכך שכחו את חשיבותו של האדם עצמו. שהכוונה האמיתית של בני האדם היתה להחליף את אלוהים בעצמו.

הפרשנות המעניינת, במיוחד בימים אלה, עוסקת בכך שהרעיון של אחידות מנוגד לכוונה האלוהית, המשבחת מגוון. אחידות אינה רצויה, אחדות כן, טוענים הפרשנים ומתעלמים מכך שכמה פסוקים לפני כן, מסופר שלבני האדם היתה "שפה אחת ודברים אחדים". אחדים, לא אחידים. האם יתכן שכוונת הפסוק הזה לספר על מצב שבו כל בני האדם דוברים שפה אחת שכולם מבינים, שפה שבה אפשר להביע רעיונות ו"דברים אחדים", גם אם לא אחידים? שונים, אך שנאמרים באותן מילים המובנות על ידי כולם? רק השבוע, קיבלנו תזכורת צינית למה שעלול לקרות כשמתרגמים משפה אחת לאחרת. ומכיוון שלא יתכן שאלוהים רחום וחנון מתנגד לכך שבני האדם יהיו מסוגלים ממש לשוחח אלה עם אלה באותה שפה גם מבלי להסכים זה עם זה, צריך למצוא תירוצים אחרים לשאלה מדוע זה כל כך מרגיז אותו.

הפרשנויות האלה לא ממש מכבדות את הרעיון של אלוהים, כי הן נועדו, למעשה, להגן עליו. כי אלוהים שמפחד מבני אדם שמבינים זה את זה, שחושש שלבני האדם יהיה יותר מדי כח, או לחילופין יושב על ענן, מצחקק לעצמו – "הבה נרדה" – ולמעשה משחק עם בני האדם כמו עם נמלים שהוא מפיץ לרוחבו של חדר ומבלבל את דרכם עד כדי כך שהם כבר "לא ישמעו איש שפת רעהו" – אלוהים כזה, בפריזמה של רגשות אנוש, הוא לא ממש "חנום ורחום", ותכונות אנוש אחרות עולות במחשבה כשמתארים אותו כך. בהפוך-על-הפוך, ההתנגדות לשיח משותף ופלורליסטי הופכת להיות רצונו של אלוהים שהוא כל כך חלש, שהוא מפחד מכוחם של בני האדם שמסוגלים לשמוע איש את רעהו.

את זה, כל הפרשנים הדגולים לא יכולים לסבול.

מאז ימי מגדל בבל ועד ימינו, בני אדם נחלצים להגנתו של אלוהים כלשהו, שהוא תמיד לטובת מה שהם חושבים שנכון ובלי קשר למחיר – נכון בשפות שונות, בעמים שונים, בגישות שונות, העיקר שהכל בשם כבודו. צועקים "אלוהים גדול" – ומגנים עליו, על הגדול הזה. הגיע הזמן לעצור ולהבין שאפשר להניח לו, לאלוהים. הוא כבר יידע להגן על עצמו. אלה בני האדם, שצריך להגן עליהם.

תפיסה והיפוכה. שלא נחשוב חלילה שאלוהים הוא סטיריקן יהיר, חלשלוש, קצת נבזי, בעיקר כוחני.

את התכונות האלה, עדיף להשאיר לבני האדם.