רגע לפני שבת: להאריך את הרוח – פרשת וארא
אפשר להאריך את הרוח
"וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. " (שמות ו',ט')
לפני שנים, הסביר לי הרב שמואל אבידור הכהן ז"ל את פגעיו של קוצר הרוח. אין זה העדר סבלנות בלבד, אמר. קוצר הרוח מעיד בראש ובראשונה על בעליו. שכן אדם שהחלק הרוחני שבו קצר, הדברים המשמעותיים שסביבו אינם יכולים לגעת בו באופן הראוי, כי רוחו קטנה מלהכילם. ויש שתכירי אדם, אמר, שלא ישמע את מה שתניחי בפניו. אין זה רק מפאת עבודה שקשתה עליו. עבודה זו, גם כשתתרכך – לא תאריך את רוחו. כי מהי רוח זו, אם לא גדולת הנפש האמיתית החבויה בו. ואם קצרה היא, לא נוכל להלין עליו, שכן זה הטוב ביותר שהוא מסוגל לו. כל עוד הרוח קצרה, היציאה מהעבדות מתעכבת, ואפילו עשר מכות מצרים לא תמיד יספיקו לה.
הלקח מדבריו היה נכס שלקחתי אתי להרבה מאד מצבים. בחינה מדוקדקת של הסביבה תגלה לכל אחד מאתנו את האנשים האלה, שכאשר עומדים לפניהם היופי והאושר הצרוף, מפאת רוחם הקצרה הם לא יידעו להכירם, לא כל שכן להכילם. פעמים רבות, חוסר הסבלנות שיש לנו כלפי אחרים נובע מחוסר הסבלנות שיש לנו כלפי עצמנו וכלפי ההשקעה הנדרשת מאיתנו. פעמים רבות נראה כיצד אנשים נותנים לקוצר רוחם לנצח גם במחיר של איבוד דברים משמעותיים
אבל היה חלק נוסף לשיעור הזה: אפשר להאריך את הרוח. הראויים שבינינו לא יירתעו מהצורך להתלבט, למצוא חלופות ולחתור קדימה מבלי לוותר. לנשום עמוק, לפקוח עיניים וליצור מקום נוסף ברוחנו שבו נוכל ליצור את ההרמוניה הנדרשת להכלת היופי והתשורות שמרכיבים שונים יכולים להעניק לנו, אם רק נאפשר להם.
אלה שיודעים לעשות זאת, זוכים לצאת ממצרים.
תגובות