אל היבשת הלבנה
שלום, אני נוסעת
זהו, זה הגיע.
מחר, אנחנו יוצאים למסע ליבשת הלבנה. אנטארקטיקה.
בשבועות האחרונים, כמעט כל מי ששומע שאנחנו נוסעים לשם פוצח בשירה מרנינה של שלוש מילים: אתם נוסעים לאן?
ואז בדרך כלל מתחיל בלבול כלשהו. כדי לעשות סדר, הנה כמה תשובות לשאלות ששאלו אותי ושאפשר לענות עליהן גם בלי לזוז מהכורסא בסלון:
זה אזור הקוטב הדרומי. לכן, העונות שם הפוכות – אם אנחנו עכשיו בתחילת החורף, שם זו תחילת הקיץ. הימים ארוכים ומתארכים. בתור זו-שתמיד-חם-לה, כנראה שאפילו לי יהיה שם קר.
לא, אין שם דובי קוטב. אלה נמצאים רק בקוטב הצפוני. לעומת זאת, בדרום יש פינגווינים, שאינם בנמצא בצפוני. הנקודה הצפונית ביותר שעוד ניתן לראות בה פינגווינים היא איי גלפאגוס, הנמצאים באזור קו המשווה. בדקנו באופן אישי
הפרש השעות אינו קשור לדרום או צפון, אלא לקו האורך. אנחנו נהיה במערב, בקווי אורך דומים לאלה של בואנוס איירס. מכאן שבממוצע, נהיה בפיגור של 5 שעות אחורה. תורנו לעצבן את השכנים הישנים באמצעות צפצוף ווטסאפ של אמצע הלילה, שיתעוררו כדי לראות איזה קרחון ולקרוא את המסר העמוק: יו! כמה מדהים פה!…
או שלא, כי למרות שקשה להאמין, עדיין יש מקום או שניים על פני כדור הארץ שאין בהם אינטרנט. מה שכן, תהיה שם תקשורת מסוג אחר. קריאות של אלבטרוסים, פינגווינים, כלבי ואריות ים, קולות הנשיפה הסילוניים של לווייתנים. אחד המקומות הבודדים בעולם שהטבע הוא הקרוב ביותר לבתוליו הפראיים. טוב, לא לחלוטין, יש איזו אפשרות למייל מדי פעם, אבל זה לא מובטח. בטח לא מהיר. בהחלט יתכן שאם נשלח פתק בבקבוק, הוא יגיע מהר יותר לאיזשהו חוף מאשר אם נחכה לקשר עם הסייברספייס. רוב הסיכויים ש"רגע לפני שבת" ישנה את מועדיו ויגיע, אם בכלל, באיזשהו רגע שבו אולי נצליח להתחבר. אם לא, תשמעו ממני שוב בעוד שלושה שבועות.
שלום, אני נוסעת, אתם בהחלט תלוו אותי הלאה – ואנטארקטיקה בהחלט מחכה לי!
שיהיו לכולנו רק מסעות מופלאים ותשמרו לנו על הפינה המסובכת הזו של העולם, שיהיה לאן לחזור…
תגובות