רגע לפני שביעי של פסח: 100 מילים של תבונה

כל מה שחשוב נמצא בתובנות האלה. בכל יום, אני מנסה לעשות משהו מתוך הרשימה הזו. ובכל יום, אני מוצאת את הדרך לעשות את הפעולה המעניקה טעם לכל השאר: בכל יום, להתאהב מחדש

אין שום דרך בעולם שבה אפשר באמת לתאר את הצער על הליכתו של האיש הזה, שהעניק לי כל כך הרבה שעות של מסע בתוך קשת הרגשות האנושי, מסע שתמיד גמל לי במציאת קדירה של זהב. לידו, כולנו מלהגים. במקום זאת, בחרתי כמה תובנות שהוא ביקש להשאיר אחריו במכתב פרידה:

על כל דקה שאנחנו עוצמים עיניים, אנחנו מפסידים שישים שניות של אור.

לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד לעוף בכוחות עצמו.

לאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כשהוא עומד לעזור לו להתרומם.

אם המחר לא יגיע, תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה.

אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות, בקש מאלוהים את הכוח ואת החוכמה לבטא אותן.

אילו ידעתי שאלה רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר "אני אוהב אותך" בלי להניח בטיפשות שזה כבר ידוע לך. מקדיש זמן להגיד.

אנשים טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם בלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב.

כל מה שחשוב נמצא בדרך זו או אחרת בתובנות האלה. כמה יפה יותר היה העולם אילו זכרנו תמיד להביט אל האור, לאפשר לילדינו לעוף, לעזור למי שזקוק לכך ולהקדיש בכל יום זמן לביטויים של אהבה. אילו הסרנו מעלינו את מעצורי הפחד המונעים מאתנו לבטא את יפי חוכמתנו, אילו ידענו לוותר על המסיכה המגינה של היוהרה הנבובה ולא חוששים להתנער מהנוחות המשתקת.

בכל יום, אני מנסה לעשות משהו מתוך הרשימה הזו. רוב הזמן, זה אפילו מצליח לי. ובכל יום, אני מוצאת את הדרך לעשות את הדבר האחד, שמארקס הבין שזו הפעולה החשובה ביותר, היחידה, המעניקה את הטעם לכל השאר: בכל יום, להתאהב מחדש.